עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
כך יהיה
12/12/2017 01:01
dfkfk
הפעמון מצלצל. שוב השארתי מפתח בדלת. אני קמה ופותחת לאבא, מחזיקה בידי אותך בני היקר, שבדיוק סיימתי להאכיל. אבא חזר מאוחר היום מיום עבודה ארוך, מנשק אותך ואז נושק לי במצח. לוקח אותך מידי ואני יודעת שעכשיו אני יכולה לנוח. אתה בידיים טובות. ...... שבת בבוקר. אנחנו קמים מתארגנים ונוסעים לספארי.. מתרגשת ממש. חיכיתי לרגע הזה כלכך. רציתי ממש ללכת לשם וחיכיתי שתגיע לעולם ושתגדל קצת ותתחיל להתלהב ולהבין.. ....... אתה עייף היום אחרי שסבתא טיפלה בך כל היום ואתה עייפת אותה גם. מקלחת אותך מאכילה אותך ואתה לא נרדם.. אז אני ואבא יוצאים עכשיו לטייל איתך קצת בחוץ . לנשום אויר. ולא יותר מכמה דקות אתה נרדם. ..... מתעוררת בלילה מקול הבכי שלך. מרימה אותך לידי. מניקה אותך, מנדנדת ומערסלת אותך, שרה לך שיר נעים ומרגישה את הלב מתפוצץ מאהבה. ..... באה לקחת אותך מהגן. אתה יושב על שטיח עגול כחול, משחק עם עוד ילדה חמודה, בלונדינית עם קוקיות. אתם משחקים עם רכבת, ואתה עסוק כלכך שלא שם לב אלי. אני מתקרבת אליך ואתה מרים את הראש אלי, פתאום קולט אותי וחיוך ענק נפרש על פניך. אתה זורק את הכל ורץ ישר אלי, יודע שאני פה עכשיו. ..... ..... ..... ילד שלי, אני כלכך מחכה לך, ילד חי בריא ונושם. שתגיע כבר לעולם הזה ותהיה חלק מחיי. כל הרגעים האלו הם רק חלק קטן מהדמיונות שלי. אני אוהבת אותך ילד שלי, בבקשה תגיע אלי!!!
0 תגובות
כך יהיה
12/12/2017 01:00
dfkfk
הפעמון מצלצל. שוב השארתי מפתח בדלת. אני קמה ופותחת לאבא, מחזיקה בידי אותך בני היקר, שבדיוק סיימתי להאכיל. אבא חזר מאוחר היום מיום עבודה ארוך, מנשק אותך ואז נושק לי במצח. לוקח אותך מידי ואני יודעת שעכשיו אני יכולה לנוח. אתה בידיים טובות. ...... שבת בבוקר. אנחנו קמים מתארגנים ונוסעים לספארי.. מתרגשת ממש. חיכיתי לרגע הזה כלכך. רציתי ממש ללכת לשם וחיכיתי שתגיע לעולם ושתגדל קצת ותתחיל להתלהב ולהבין.. ....... אתה עייף היום אחרי שסבתא טיפלה בך כל היום ואתה עייפת אותה גם. מקלחת אותך מאכילה אותך ואתה לא נרדם.. אז אני ואבא יוצאים עכשיו לטייל איתך קצת בחוץ . לנשום אויר. ולא יותר מכמה דקות אתה נרדם. ..... מתעוררת בלילה מקול הבכי שלך. מרימה אותך לידי. מניקה אותך, מנדנדת ומערסלת אותך, שרה לך שיר נעים ומרגישה את הלב מתפוצץ מאהבה. ..... באה לקחת אותך מהגן. אתה יושב על שטיח עגול כחול, משחק עם עוד ילדה חמודה, בלונדינית עם קוקיות. אתם משחקים עם רכבת, ואתה עסוק כלכך שלא שם לב אלי. אני מתקרבת אליך ואתה מרים את הראש אלי, פתאום קולט אותי וחיוך ענק נפרש על פניך. אתה זורק את הכל ורץ ישר אלי, יודע שאני פה עכשיו. ..... ..... ..... ילד שלי, אני כלכך מחכה לך, ילד חי בריא ונושם. שתגיע כבר לעולם הזה ותהיה חלק מחיי. כל הרגעים האלו הם רק חלק קטן מהדמיונות שלי. אני אוהבת אותך ילד שלי, בבקשה תגיע אלי!!!
0 תגובות
ככה זה כשיש שניים
03/12/2017 01:59
dfkfk
סיכום מחשבות טריות לאחר בכי של שעה ושיחה עם הפסיכולוג הפרטי שלי (בעלי): אני מפחדת מהמוות מפחדת לאבד את האנשים שאני אוהבת לכן מתקשה להבין את מהות החיים אם בסופם מגיע מוות ואז אנו צריכים להיפרד מכל האהובים עלינו להביא ילדים זה אגואיסטי כי בסוף הם סובלים מדברים נוראיים שיכולים לקרות ואף סובלים מזה שאנחנו עוזבים אותם למות זה מפחיד ולכן אולי עדיף לא להיוולד בכלל אז אולי הכל מסתכם בפחד שלי לאבד את ההורים שלי ועכשיו איבדתי את הבן שלי כאילו כל החיים התכוננתי ופחדתי לאבד את ההורים שלי ובסוף איבדתי את הילד שלי ואחרי הכל 2 מסקנות 1. לנסות לפתור את המחשבות כי בטוח שאני רוצה להמשיך את החיים וליצור חיים חדשים 2. לנסות להתמקד רק בדברים חיוביים ואפילו לרשום לעצמי כל יום מה גרם לי לצחוק ולחייך ומה עשה לי טוב היום
0 תגובות
כאב
30/11/2017 23:06
dfkfk
היום פגשתי חברה טובה.כמעט חודש עבר מאז. לא העזתי להיפגש איתה עד עכשיו.היא בהריון. התחילה את ההריון שלה שבוע לפני.עברנו אותו ביחד.שבוע אחר שבוע. היא כבר בחודש שישי. גם אני הייתי צריכה להיות עכשיו בחודש שישי.הבטן שלה כבר ממש גדולה. גם לי הייתה צריכה להיות בטן גדולה עכשיו.הסתובבנו ביחד שתי הריוניות עד לא מזמן.פתאום רק היא בהריון.יש פה אישה בהריון המלצר אומר.ואני בלב שלי צועקת גם אני הייתי צריכה להיות בהריון עכשיו!!היא מתלוננת על איך שהיא נראת. איך השמינה. איך התנפחה.ובא לי כלכך לצעוק עליה שהלוואי שהלוואי והייתי גם נפוחה עכשיו מהריון. גם היא עקפה אותי בסיבוב. נכנסה מהר להריון כמו כולם מסביב. מתחתנים ומביאים ילדים. רק אנחנו תקועים כבר 3 שנים בסטטוס נשואים. אבל משהו החליט שזה צריך להיגמר. כבר לא יודעת מה.פתאום מתקשה להאמין שדבר כזה הוא לטובה.אני יודעת שרצית להיות פה איתנו, אני יודעת שזה היה אמור להיות ככה.נלחמת על חייך והיית פה איתי עד הרגע האחרון. הלב שלך דפק עד הרגע האחרון בו נולדת למוות.אתה לא בחרת בזה, רצית להיות פה. אני יודעת אני מרגישה את זה.זה גדול יותר ממני וממך. שרדת בבטן בלי מי שפיר אחרי שהם ירדו במפתיע.אני מתגעגעת אליך ילד שלי. תמיד אתגעגע. אני אוהבת אותך ואוהב אותך לנצח.הלוואי והיית פה איתי. הלוואי והייתי ממשיכה היום ללטף את הבטן שלי ולדבר אליך. הלוואי והייתי ממשיכה להתעורר כל יום ולשמוח ולחייך לעצמי שאני בהריון ויש לי אותך.הלוואי והייתי ממשיכה לקרוא תהילים כל בוקר כדי להגיד לך תודה.הלוואי והייתי ממשיכה להיות שמחה ומלאה גאווה ותחושת שליחות על היותי בהריון.הלוואי והייתי ממשיכה לתכנן את החדר שלך ואת ההכנות בבית לכבודך.הלוואי והייתי עכשיו בודקת ומשווה על דברים לקנות לך.אבל אתה כבר לא פה.ואני עכשיו עצובה, שרופה, כואבת ובוכה.אני לא מסוגלת להסתכל על נשים בהריון, על תינוקות, אפילו לא על בקבוקים בסופר פארם.הכל כואב..כמעט חודש.. כאילו זה קרה אתמול.. אוהבת אותך ומתגעגעת אליך כל שניה בחיים.
0 תגובות
תסביך
29/11/2017 02:27
dfkfk
פתאום קפץ לי משהו לראש אני מרחיקה את אמא כל הזמן ולא מצליחה לשלוט בזה גם כשאני הכי מנסה ומנסה להבין למה אני עושה את זה ופתאום קלטתי את התסביך שלי שאני כלכך אוהבת אותה ומפחדת להיקשר אליה כדי שחס וחלילה לא יקרה לה משהו כי אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה ואני מבינה שזה עוד יותר גרוע כי זמן שעובר לא חוזר והכל כמו גלגל שוב פעם מצטערת ושוב מתקרבת ושוב מפחדת ושוב מרחיקה ואז אני מבינה שזה לא רק איתה שהתסביך הזה קיים אצלי עם עוד הרבה אנשים ושאני לא מצליחה לתת את הכל ואני חושבת שאולי בגלל זה הוא נולד לפני הזמן מוקדם מידי שניה לפני שעוד אולי היה אפשר להציל אולי אני גרמתי לזה לקרות בגלל הפחד שלי ובגלל שקשה לי להיקשר וכי אני מפחדת לאבד ומפחדת שהוא יצטרך לחוות גם את זה כי אני לא חושבת שאפשר להתאושש מזה או להמשיך לחיות ובכלל החיים עוברים כלכך מהר והמוות כלכך מפחיד אז למה צריך את זה אני מנסה להבין הכל אבל לא מצליחה להבין שום דבר כבר שבועות שמנסה להבין למה יש לי פחד מילדים ואולי זאת הסיבה ואולי זה קרה בגלל הפחד ואני ממש מצטערת אני אוהבת אותך שתדע אוהב אותך תמיד
0 תגובות
הקלה
22/11/2017 14:47
dfkfk
לא יודעת מאיפה להתחיל...
אולי 7 שנים עברו מאז שכתבתי פעם אחרונה..
פעם הייתי כותבת הרבה. זה היה עוזר לי ממש כי הייתי מוציאה את כל מה שיש לי בראש וממשיכה הלאה.
בשנים האחרונות הפחד שמישהו יקרא את מה שאני כותבת שיתק אותי והפסקתי לכתוב.
עכשיו אני במצב נפשי כזה שאני מרגישה צורך עז לכתוב.
מרוב שיש כלכך הרבה מה .. לא יודעת מאיפה להתחיל..
לספר את הסיפור שלנו?.. את הסיפור הקצר או הארוך? את כל השנים האחרונות?
הכל רץ כמו סרט נע שלא היה בו שום דבר לראות. למה אני מרגישה ככה?
תובנות מהתקופה האחרונה- פעם הייתי הרבה יותר קשובה לעצמי. בשנים האחרונות נתתי לעייפות להשתלט עלי. לקחת לי את האנרגיות.
פחדתי מהרבה דברים. הפכת להיות לי מי שאני.
המשבר הזה עצום, כואב , ענק. מרגישה שהוא נתן לי סטירה כזאת חזקה על הלחי שהעיפה לי את הפנים לצד ואפילו הצוואר עדיין כואב ממנה.
הסטירה הזאת שינתה לי את כל התפיסת עולם שלי. גרמה לי להבין כמה דברים על עצמי שלא הבנתי עד עכשיו. אולי העירה אותי? אני עדיין לא יודעת כי אני שקועה בכאב שלה.
אז איבדנו את הבן שלנו. לפני 3 שבועות בדיוק. ירדו לי המים בשבוע 21. ככה לפתע פתאום באמצע אירוע חברתי רחוק רחוק מהבית. הסרט הזה מהרגע שזה קרה עד הרגע שזה נגמר רץ ורץ שוב בראש. המוח מנסה להבין מה קרה בדיוק? הלב כואב ומאשים את עצמי במה שקרה. אולי לא הייתי צריכה ללכת? אולי לא הייתי צריכה לשבת על כסא בר גבוה? אולי לא הייתי צריכה לאכול בחוץ במהלך ההריון? אולי לא שמרתי עליו מספיק?
אבל הייתי שמחה ומאושרת כל הזמן הזה.. אומרים שמחשבה יוצרת מציאות.. במקרה הזה המציאות נוצרה לא מהמחשבות שלי... כל כך הייתי שמחה. סוף סוף הרגשתי שאני שווה משהו. שהגוף שלי מסוגל להיות בהריון. שאני מסוגלת להביא ילדים לעולם.. או איזה תחושת גאווה וחשיבות עצמית..
אני לא רוצה לחשוב שהגוף שלי בגד בי. אני מקווה שזה לא ככה. כל ההיריון התפללתי לאלוהים. אמרתי תודה על מה שנתן. ובבקשה שההריון יהיה תקין בריא ומלא. שאני אלד בסופו ואצא בידיים מלאות. ופתאום קרה לי משבר אמון עצום. אני מקווה שהוא יכול להבין אותי. אני בהלם. לא מאמינה שזה קרה לנו דווקא. מכולם דווקא אנחנו. למה זה מגיע לנו? למה זה נעצר לפני כן. אני מצליחה טיפה לחזור לאמונה. אבל לא בכל זמן ולא עד הסוף. מקווה שזה ישתפר. כי אני מסה להאחז בזה שזה בא במקום משהו הרבה הרבה יותר קשה. או לא במקום. לא שזה לא קשה משלעצמו. אבל יש דברים הרבה יותר נוראיים. ואני אומרת תודה, תודה לכך שהצלחתי להכנס להריון. תודה אפילו שזה לא נגמר טוב. הגוף שלי יודע להכנס להיריון. אני אומרת תודה שעוברים נוצרו ושיש לי עוברים מוקפאים מחכים לי. אני אומרת תודה ויודעת בפנים שיש עולם ומלואו שמחכה לי. שהכאב יהיה קיים במיוחד ברגעים של הלבד. שהוא לא יעלם אף פעם. אבל עוד נדע רגעים של אושר ושמחה. והילדים קרובים מתמיד. הם מחכים לנו, מתבשלים בשבילנו. אז אני אכנס להיריון בקרוב מאוד וההיריון הזה יהיה ארוך מתמיד. כל יום יראה כמו חודש. ויכאב לנו. בבדיקות וניזכר בך. אבל ההיריון הזה יסתיים בשבוע 38 עם ילד חי ונושם. בריא. ונהיה מאושרים כמו שלא היינו ב3 שנים האחרונןת.
בדיוק מתנגן השיר- "הכל לטובה, הכל יבוא" וזה הסימן שזה קרוב וזה יגיע והכל יהיה בסדר.
בנתיים, למדתי על עצמי שהרבה סגרתי בפנים. שטוב לי לדבר. להוציא. שהבעל שלי הוא האיש שיחה הכי מדהים שיש. שאפשר להגיד לו שהכל. שהוא עמוד התווך שלי. שהוא העוגן שלי בים סוער מאוד. שהוא מדהים. שאני מדברת איתו ומוציאה את מה שיש לי זה ממש עוזר לי. שהרבה פעמים לא הייתי קשובה לעצמי ומה שטוב לי וסגרתי בפנים המון. שאני סוגרת אני הופכת להיות אדם לא שלא טוב לו, מישהי ממורמרת שלא בא לה על אף אחד . לא רוצה לראות אנשים לא רוצה לדבר עם אף אחד.
בתקופה של ההיריון הייתי שונה מהאדם הזה כי היה לי משהו טוב בחיים. ואני גם צריכה לעשות יותר. יותר דברים שממלאים ונותנים כוחות. אני רוצה ממש לעשות ספורט ולחזק את הגוף. אני רוצה ללמוד שפת הסימנים כי זה נראה לי כיף וגם כי זה מחזק דיבור עם הידיים ואני ממש אוהבת שמדברים עם הידיים. אני רוצה שיהיה לי יותר ביטחון עצמי לדבר. בעבודה עם אנשים. אני רוצה שיהיה לי יותר ידע בנושאים שונים בנושאים שקשורים בעבודה. רוצה לקדם דברים רוצה ליזום דברים ולהיות מועילה מעבר בלשמר את המצב הקיים.
אז צריך להקדיש זמן להכל ואולי פחות להיות אובססיבית לגבי עניין השינה שלי כי כשאני עייפה המחשבות שלי משתנות ב180 מעלות ולא בא לי שום דבר חוץ מלישון לא מעניין אותי כלום.
אז אני רוצה לכתוב את זה שחור על גבי לבן- בקרוב מאוד אכנס להריון חדש, שיהיה בריא מתחילתו ועד סופו. אני אלד בשבוע 38 תינוק חי ובריא. אני רואה את הלידה הזו. שומעת את הבכי שלו ובוכה בעצמי. בעלי ואמא שלי שם. בוכים יחד איתי. הפעם בכי של אושר ושמחה. מתרגשים מאוד. יוצאים הבייתה ממחלקת יולדות בגאווה. גאווה כזו שממלאה אותנו ומציפה אותנו  בכזה אושר עצום. בשמחה. באור. יוצאים הבייתה ומתחילים את החיים שלנו כמשפחה סוף סוף. מאושרים מלהתעורר בלילה להאכיל אותו. מאושרים מכל בכי שלו. מכל צחוק. מאושרים מזה שהוא חי ופה איתנו. מגדלים אותו בהמון אהבה והמון הערכה. מביאים לו אחים. אני יודעת שאחרי המשבר הזה שעברנו אנחנו חזקים מאוד. הזוגיות שלנו חזקה. נתמודד עם האתגרים של החיים באהבה ובכיף. מחכים לזה כלכך. מחכים כבר להיות משפחה שמחה ומאושרת.
1 תגובות